קיבוץ מאמרי חז”ל, תשובות הגאונים, וגדולי ישראל בארצות אשכנז וספרד בענין מדרש אגדה הנמצאים בתלמוד ובמדרש. האם יש חיוב “אמונת חכמים” להאמין בכל המוצא משפתי החכמים הקדמונים בדברים שמחוץ מגדר הלכה למעשה? האם יש צורך להבין מדרש אגדה בבחינת מילואית כמתאר מציאות היסטוריה או שיש בחינה עמוק וסודי מלובש במשלים וחידות? האם יש חיוב להאמין שכל דבריהם קדוש וטהור בלתי טעות ושגיאה? הרי לפניך גישת הקדמונים למדרש אגדה:[1]
תלמוד ירושלמי:
אין למדים מן האגדות.[2]
רב האי גאון:
הוו יודעים כי דברי אגדה לא כשמועה הם, אלא כל אחד דורש מה שעלה על לבו בגון אפשר, ויש לומר לא דבר חתוך.. לפיכך אין סומכין עליהם.. ואומדנא נינהו.[3]
הגדה ומדרש אף על פי שכתובין בתלמוד אם לא יכוונו ואם ישתבשו אין לסמוך עליהם, כי כללינו הוא אין סומכין על ההגדה, אלא מה שקבוע בתלמוד שאנו מוצאין להסיר שבושן ולחזקן יש עלינו לעשות, כי לולא שיש בו מדרש לא נקבע בתלמוד. ומה שאין אנו מוצאין דרך לסלק שבושו נעשה כדברים שאין הלכה. ומה שלא נקבע בתלמוד אין אנו צריכין לכל כך, אלא מעיינין בו אם נכון הוא ויפה, דורשין אותו ומלמדין אותו, ואם לאו אין אנו משגיחין עליו.[4]
רב שרירא גאון:
הני מילי דנפקי מפסוקי, ומקרי מדרש ואגדה, אומדנא נינהו. מהן שהוא כך … והרבה יש שאינו כן, כגון מה שאמר ר’ עקיבא דמקושש היינו צלפחד, וכגון שאמר ר’ שמעון שצום העשירי זה עשרה בטבת, והם הזכירו דעתו של כל אחד ואחד, ואנו: “לפי שכלו יהולל איש” (משלי יב, ח). וכן אגדות שאמרו תלמידי התלמידים, כגון רבי תנחומא ורבי אושעיא וזולתם, רובם אינו כן, ולכך אין אנו סומכין על דברי אגדה. והנכון מהם מה שמתחזק מן השכל ומן המקרא מדבריהם, ואין סוף ותכלה לאגדות.[5]
שמואל הנגיד:
כל פרוש שיבא בגמרא על שום ענין שלא יהיה מצוה זוהי הגדה ואין לך ללמוד ממנה אלא מה שיעלה על הדעת.. מה שפרשו בפסוקים כל אחד כפי מה שנזדמן לו ומה שראה בדעתו ולפי מה שיעלה על הדעת מן הפרושים האלו לומדין אותם והשאר אין סומכין עליהם.[6]
רבינו חננאל:
ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שברא הקב"ה את העולם וכו' והיינו דאמר ר"ל וכו' אלו כולן מדרשות הן ואין מדקדקין עליהן להשוותן למה שהדעת מתקבלת מהן.[b6]
רמב”ם:
כל אותן הדברים דברי הגדה ואין מקשין בהגדה וכי דברי קבלה הן או מילי דסברא אלא כל אחד ואחד מעיין בפירושן כפי מה שיראה לו, בו ואין בזה לא דברי קבלה ולא אסור ולא מותר ולא דין מן הדינין, ולפיכך אין מקשין בהן, ושמא תאמר לי, כמו שיאמרו רבים: וכי דברים שבתלמוד אתה קורא הגדה? כן! כל אלו הדברים וכיוצא בהן הגדה הן בעניינם, בין שהיו כתובין בתלמוד בין שהיו כתובין בספרי דרשות בין שהיו כתובין בספרי הגדה.[7]
ממה שאתה צריך לדעת כי דברי חכמים ז”ל נחלקו בם בני אדם לשלוש כיתות
-הראשונה והוא רוב מה שראיתי, ואשר ראיתי חיבוריו ומה ששמעתי עליו
הם מאמינים אותם על פשטם, ואין סוברין בהם פירוש נסתר בשום פנים. והנמנעות כולם הם אצלם מחויבות המציאות
ואמנם עושים כן, לפי שלא הבינו החוכמה והם רחוקים מן התבונות, ואין בהם מן השלמות כדי שיתעוררו מאליהם, ולא מצאו מעורר שיעורר אותם. סוברין שלא כוונו החכמים ז”ל בכל דבריהם הישרים והמתוקנים, אלא מה שהבינו לפי דעתם מהם, ושהם על פשטם. ואע”פ שהנראה מקצת דבריהם יש בהם מן הדיבה והריחוק מן השכל, עד שאילו סופר על פשוטו לעמי הארץ – כל שכן לחכמים – היו תמהים בהתבוננתם בהם, והם אומרים היאך יתכן שיהיה בעולם אדם שיחשוב בזה או שיאמין שהיא אמונה נכונה, ק”ו שייטיב בעיניו
וזו הכת עניי הדעת, יש להצטער עליהם לסכלותם, לפי שהם מכבדין ומנשאין החכמים כפי דעתם, והם משפילים אותם בתכלית השפלות, והם אינם מבינין זה. וחי השם יתברך כי הכת הזה מאבדים הדרת התורה ומאפילים זהרה, ומשימים תורת ה’ בהיפך המכוון בה. לפי שהשם יתברך אמר בתורה התמימה “אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה”, והכת הזאת מספרים משפטי דברי החכמים ז”ל מה שכששומעים אותו שאר האומות, אומרים רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה
ורוב מה שעושים זה הדרשנים שהם מפרשים ומודיעים להמון העם מה שאינם יודעים. ומי יתן אחר שלא ידעו ולא הבינו שיהיו שותקים. כמו שאמר “מי יתן החרש תחרישון ותהי להם לחכמה”. או שיהיו אומרים אין אנו מבינים כוונת החכמים בזה המאמר ולא היאך יתפרש. אבל הם מחשבים שהם מבינים אותו ומשתדלים להודיעו לפרש לעם מה שהבינו הם עצמם, כפי דעתם החלושה, לא מה שאמרו חכמים, ודורשים בראשי העם דרשות ממסכת ברכות ופרק חלק וזולתם על פשטם מלה במלה.[11]
רא”ש:
שכך דרך בעלי אגדה על סמך כל דהוא בונים דבריהם.[8]
רמב”ן:
עוד יש לנו ספר שלישי הנקרא מדרש, רוצה לומר שרמוני”ש,[9] כמו שאם יעמוד ההגמון ויעשה שרמון אחד ואחד מן השומעים היה טוב בעיניו וכתבו, וזה הספר מי שיאמין בו טוב, ומי שלא יאמין בו לא יזיק.[10]
וכמו שאירע בתורה ובקבלה, כך אירע בדברי חז”ל שדברו בחכמה הזאת במדרשים ובהגדות דרך משלים וחידות להסתיר ולהעלים הדברים… ועובר בהם לא ירגיש ויקחם כפשוטו.[31]
ואין משיבין על דברי אגדה דלית לן מאי דאמרינן באגדה ובסדר עולם שרבקה בת שלש שנים היתה באותה שעה.[32]
ראב”ד:
יש מהם שהוא כך, כגון דברי ר’ יהודה בוזאת ליהודה ששמעון נכלל ביהודה, כדמצינו ביהושע חלקו בתוך נחלת בני יהודה, ויש שאינו כן כגון מה שאמר ר”ע מקושש זה צלפחד, והתלמוד והמדרש הזכירו דעתו של כל אחד ואחד, ואנו לפי שכלו יהולל איש, וכן אגדות שאמרו תלמידי תלמידים כגון ר’ תנחומא ור’ הושעיה אינו כן לכן אין סומכין על אגדה.[12]
מאירי:
כל דבר מן המדרשות אינם הכרח לדין כאלו בא בתלמוד, אלא יוכל לקבלו מי ירצה ומי שאינו רוצה אין בו הכרחי.[13]
שלטי הגבורים:
ויש מן המדרשים שכוונת חכמים בהם לדרוש המקרא בכל ענין שיכולין לדרוש… וכזה תמצא… והודיע לו שיש לך לפרש המדרש בענין הקרוב לו… וכיו”ב אומר שם גם מדרשים אחרים, ועוד אמרו בתלמוד א”י פ”ז דנזיר וכי המדרשות אמונה הם? דרוש וקבל שכר, הא לך הדבר מבואר שלא אמרו חכמים המדרשים על דרך אמונה ועיקר, אלא להרבות טעמא למקרא ולדרשו בכל פנים אולי יש בהם רמז… יש מהן שהן דרך גוזמא.[14]
יש מהן שהם גוזמא ויש מהם שהם בחזון.[15]
שיטת שלטי גבורים חידוש קצת ונראה כדעת יחידת אבל הכיוון שלו הוא כמו כל שאר גדולי ישראל, שבאגדה אין לקחתם על פשוטם או כדבר הכריחי.
ר’ יחיאל מפריס:
(המדרשים) אם תרצה תאמין ואם לא תרצה לא תאמין בהם, כי אין משפט נכרת על פיהם.[16]
רשב”ץ:
הוו יודעים שכל דבר הבא לנו מן המדרשות אינם הכרח לדין כאלו בא בתלמוד שלנו או בירושלמי ובריתא, אלא יוכל לקבלו מי שירצה, ומי שאינו רוצה אין בו הכרח.[17]
אותם פתגמים סיפורים דברי חכמה ומוסר הכלולים בשם אגדה ושענינם הוא להביע משל חכמה ומוסר או ביאור לכתובים שאין בהם חוקים אין לומר עליהם שניתנו מסיני ואין עלינו שום חיוב לקבלם. בענין זה עלינו להחזיק בדברי ר’ שמואל הנגיד במבא התלמוד שלו.[18]
רשב”א:
תוס’ הקשה קושיא ממדרש שאסתר נישא את מרדכי, ועל זה קאי רשב”א:
אין מתישבין בדברי אגדה.[19]
[כלומר, אין צריכים לתרץ דברי המדרש כי אינם עיקר]
בעלי התוס:’
קשה דמשמע לפרוש זה שניתנה כבר שבת ואלו לקמן אמרו במדרש מה יום מיומיים וכו’ דמשמע שלא ניתנה שבת וי”ל דאין משיבין על המדרש.[20]
ראב”ד:
טעו רבים וטובים בדברי אגדה המשבשים את הדעות.[21]
רד”ק בשם רשב”ח:
אגדות ידועות לא יקובלו הדברים במקום שיש מכחישים מן השכל.[22]
מאירי:
אע”פ שנשאר דעת האומר כן בתיובתא, אין עיקרי האמונות תלויות בראיות של פשוטי מקראות ואגדות, וכבר ידעת שאין משיבין באגדה, ואל יבהילך מאמר וכו’ שהוא דרך הפלגה.[23]
רמב”ם:
ויהיה ג”כ גוזמא כמ”ש חכמים ז”ל דברה תורה בל’ הבאי.[24]
ספר הברית:
יש דברי הגדה אשר הגידו דרך גוזמא כאמרם ז”ל דברו חכמים לשון גוזמא גם נמצא לפעמים דרך גוזמא בשאר אגדותיהם.[25]
גר”א:
האגדות שלפי הנראה הם דברים בטלים בהם גנוז.[26]
רבי אברהם בן הגר”א:
על דרך המשלים וחידות סתומות.[27]
צל”ח-נודע ביהודה:
דברי האגדה שלמדונו חכמינו בעלי התלמוד ומדרשות שכולם המה משל.[28]
כל דברי רבותינו באגדות המה רמזים וחידות.[29]
חוות יאיר:
דברי אגדה התמוהין שבלי ספק יש בהם סוד וסתר והם דברי יחיד בלשון סתר.[30]
רדב”ז:
אסרו להעלות אגדה על הכתב כי כשלומדים האגדה פה אל פה מסבירים להשומעים את טעמיה ורזיה, אבל הקורא מתוך הכתב מבין הדברים כפשוטם בלבד.[33]
מהרש”ל:
ואינני כחולק על התלמוד שהרי אין בו נפקותא לא לחיובא ולא לפטורא ואין זה אלא למשיחא וק”ל[34]
חת”ם סופר:
וכבר כתב רמב”ן בספרו מלחמות חובה כל מה שלא נמצא בש”ס בבלי וירושלמי ומדרשיהם אין אדם מחוייב להאמינו והמאמין יאמין.[35]
תוס’ יו”ט:
אע”פ שבגמרא לא פירשו כן. הואיל לענין דינא לא נפקא מינה ולא מידי. הרשות נתונה לפרש. שאין אני רואה הפרש בין פירוש המשנה לפירוש המקרא שהרשות נתונה לפרש במקראות כאשר עינינו הרואות חבורי הפירושים שמימות הגמ’. אלא שצריך שלא יכריע ויפרש שום דין שיהא סותר דעת בעלי הגמ’.[36]
בניגוד לדעת אלו הגדולי ישראל שאין לקחת דברי אגדה על פשטם וכן ש(אף אלו שיש לקחתם על פשטותו) אינם דבר ברור והכריחי, מהר”ל מפראג נקט בשיטה שאגדה הוא דבר ברור והכרחי אלא שאין לקחם כפשוטו (וגם אינו מחלק בין אלו שנכתבו בתלמוד לאלו שבמדרש)
מהר”ל מפראג:
וזהו בעצמו מה שאמרו [הגאונים – ולכאורה כוונתו לר’ נסים גאון] אין משיבין בדברי אגדה כי אפשר האומר אותה אמרו על דרך נעלם, ולפיכך אין משיבין ואין מקשין באגדה לפשוטה.[37]
אף שיש בזה שיטות הרבה, עתה יעתיקו מבוא התלמוד בנוגע איזה סיפורים במדרש יש לקחם על פשוטו ואיזה מהם לאו
ונבא עתה לבאר המופתים יוצאים מגדר הטבע, אשר נמצאו ברוב ענין בספרי התלמוד ובברייתות, ולהזכיר גם כן דעת רבותינו הקדמונים, והחלטת דעתם וחריצת משפטם. כגון מה שאמרו חז״ל (תענית י״א ע״א) שנקדה לו חמה לנקדימון בן גיריון, ולר׳ פינחס בן יאיר נקרע נהר גינאי (חולין ו׳ ע״א) וכן הנסים שהראה ר׳ אליעזר בן הורקנוס, לחזק דבריו בעובדא דתנור עכנאי, מכותלי בית המדרש ומן אמת המים (ב״מ נ״ט ע״ב) וכן כל הניסים אשר ארעו לחוני המעגל ולר׳ חנינא בן דוסא, הנזכרים אצלנו במסכת תענית, בפירקי דחסידי, ועוד הרבה נסים ונפלאות יוצאות מגדר הטבע והמציאות, אשר באו בארוכה בתלמוד ויאריך הספור להעתיקם הנה, רק באתי לעורר כי לדעת רובי החכמים, ראוי לקחת הדברים כפשוטם, ולהאמין שהם דברים ככתבם. וכן אירעו נסים הללו לצדיקים וקדושים הללו באמת, וכמו שהחוב על איש אשר בשם ישראל יכונה. להאמין כי הנסים הכתובים בכתבי קודש, המה כפשוטם. ונעשו בפועל ממש. כן ראוי וישר להאמין, כי שינה ד׳ את הלוך הטבע. עבור החסידים והקדושים מבעלי התנאים והאמוראים, וכן הוא דעת רבינו האי גאון מובא בכותב לעין יעקב פרק שני דחגיגה, וז״ל דע כי דבר זה מקובל היה אצל הראשונים יחד. ולא היה אחד מהם מכחיש בו. כי הקב״ה. עושה אותות ונוראות ע״י הצדיקים, כמו שהוא עושה ע״י הנביאים, ומראה את הצדיקים מראות נוראות, כדרך שהוא מראה את הנביאים כי תקנות יש לעולם בדברים הללו, ואין בהם הפסד כל עקר, כי יודע אלהים שאין טוענין בו טענה בטלה, וכל מה שנעשה לר׳ חנינא בן דוסא וזולתו, מאמינים בו ולא מכחישים. וכשצמח מר רב שמואל בן חפני ז״ל, וכיוצא בו. שאמרו שאין המראות הללו נראות אלא לנביאים. ולא נעשה נסים כאלו אלא לנביאים לבד, ומכחישים בכל מעשה שנאמר שנעשה נס לצדיקים, ואמרו כי אין זה הלכה אף במעשה של ר׳ עקיבא שצפה בהיכלות, ומעשה דר׳ נחוניא בן הקנה. ואנו סוברים כי הקב״ה עושה נסים ונפלאות לצדיקים ומראה היכליו עכ״ל רבינו האי גאון: ודברי רבינו שמואל בן חפני מועתקים ברד״ק (שמואל א כ״ח:ז׳) בענין בעלת אוב שהעלתה את שמואל, שכתב שלא יקובלו דברים ככתבם של חז״ל, במקום שיש להם מכחישים מן השכל ע״ש, ואולם אין לנו עסק בדבריו. אחר שדברי רבינו האי גאון אביהן של ישראל. המה מקובלים אצל כל האומה. ואם הרבה חכמים חשבו לפרש עובדא דרבה בר בר חנה (ב״ב ר״פ ספינה). ומעשה דר׳ אליעזר הגדול שאמר אמת המים יוכיח, וכותלי בית המדרש יוכיחו (ב״מ נ״ט ב׳), ומעשה דחסיד אחד ששמע שתי ריבות קבורות במחצלת של קנה מספרות זו עם זו מן הקורות שנתהוו בעולם (ברכות ט״ו ב׳) שהיה הכל במראה החלום דוקא, ולא ראיה מוחשית ממש, בכל זאת מעשה דנקדימון בן גוריון. ונסים שעשה ר׳ חנינא בן דוסא, וכן אלו הנסים שאירעו לשמעון הצדיק בקדשי קדשים (יומא מ״ט ע״ב), וכדומה ענינים אשר מספרים החכמים שהיו בפועל ממש, ונתפרסמו אצל כל אנשי הדור קרובים ורחוקים, עד שהיוסיפין לרומיים במלחמות היהודים מספר ג״כ, כי דלתות היכל ננעלו מעצמם איזהו שנים קודם החורבן וכן כי נראו אותות מבהילות בשמים. ואיך אפשר לפרש כאן שהיו כלם במראות החלום, או דרך רמז ומשל
ועיין ריטב״א חידושי בבא בתרא ר״פ הספינה, העתיק דבריו הרב הכותב לעין יעקב ג״כ ר״פ הספינה, וז״ל יש במעשיות אשר בפרק זה. ענינים זרים לבני אדם כלם, לפי שלא הרגלו בהם וכו׳, ויש גם כן במעשיות הללו ענינים נרמזים, שלא היו נראים להם במראות עין, רק במראות החלום לבד, וזה כי כשהחכמים הולכים בים אוקיאנוס וגם כשהם מתבודדים. ומחשבים בענינים נוראים, ובעת השינה יראה להם כעין הרהורים ודברים נפלאים מורים על ענין אחד. והגאונים כתבו דכל היכי דנזכר בגמרא לדידי חזי לי היה במראה החלום, ולא במראות עין ממש ע״ש, וע׳ בכותב לעין יעקב בפ״ג דברכות ר״פ מי שמתו, בענין מעשה בחסיד אחד ששמע שתי ריבות שמספרות זו את זו, הביא דברי הריטב״א הללו והוסיף בשמו כי הך דפרק הזהב בעובדא דר׳ אליעזר בן הורקנוס דאמר כותלי בית המדרש יוכיחו. היינו כי חכם אחד נתנמנם בבית המדרש וראה זאת בחלומו ע״ש. וסיים הכותב בזה״ל ולפי זה הך מעשה בחסיד אחד, ועובדא דזעירי ואבוה דשמואל דאזלו לחצר מות (ברכות שם) יתפרשו גם גם כן בכי האי גוונא, ומזה הרבה נסים ונפלאות אשר באו בש״ס עכ״ל. ודברי הריטב״א נובעים מדברי רבינו חננאל, הובאו דבריו בשיטה מקובצת בבא מציעא סוף פרק הזהב, וכן פירש בשיטה מקובצת (ב״מ פרק הפועלים פ״ד ע״א), מעשה דרבה בר נחמני, דאמרו דשתי כתות דפליגי במתיבתא דרקיע, ואמרו מאן מוכח רבה בר נחמני. היה זאת כעין חלום, והראה לו זאת סמוך למיתה. כדי שיצא מן העולם בנחת,. וכן פירש רבינו אלפסי בתשובה. את מעשה דר׳ בנאי דהוי ציין מערתא, ואשכח לאברהם דהוו גאנו בכנפי׳ דשרה (ב״ב נ״ח ע״א) שהכל היה במראה החלום, וכן ראיתי זה שנים הרבה בספר ישן נושן כפתור ופרח, להרב ר׳ יצחק הפרחי, כי העתיק ג״כ דיעות הגאונים שהרבה דברים תמוהים בתלמוד, יכולין להתפרש על דרך זה שהיו מתנמנים בבית המדרש, וראו הענינים תמוהים בדמיו ובמראה החלום, וע׳ ג״כ רמב״ם פירוש המשניות למשנה ראשונה דפרק חלק, שכתב באמצע דבריו וז״ל, ועוד אחבר חיבור אקבץ בו כל הדרשות בש״ס. ואסבור בם סברות שיהיו נאותים לאמתת הענין, ואגלה מן הדרשות מהם שבאו דרך הפשט. ואשר מהם היה משל, ואשר מהם היה בחלום. וזכרו אותם במאמר פשוט ומוחלט כאלו היו בהקיץ עכ״ל, וכן תמצא חכמי התלמוד מכפרים על איזה מראות, והשמעת בת קול שהגיעו לאזנם, שהיו בחלום ע׳ (חגיגה י״ד ע״ב) וז״ל הלך ר׳ יוסי הכהן וסיפר דברים לפני ר״י בן זכאי. ואמר אשריכם ואשרי יולדתכם. אשרי עיני שכך ראו. ואף אני ואתם בחלומי מסובין היינו על הר סיני, ונתנה עלינו בת קול מן השמים, עלו לכאן עלו טרקלין גדולים וכו׳, ראינו דשמיעת בת קול הגיע להם במראות החלום, ומזה המין יתפרש לשון בת קול שהזכירו חז״ל בעובדא דר׳ בנאי, ובעובדא דרבה בר חנא שהיו כלם בחלום, אכן בהרבה מקומות שהזכירו חז״ל ענין בת קול צריכין לפרש שמיעה בפועל ממש שבא להם מן השמים כמ״ש במ״א.
והנה אם אמת שהצעתי לפני הקורא דעת הגאונים. כי הרבה אגדות יכולין להתפרש ע״ד מראות החלום. אבל צריכין להודות כי בהרבה אגדות, אין אפשרות להבינם. כי אם כשיקחו הדברים על פשוטם דברים ככתבם, וכשיטת רבינו האי גאון דהקב״ה לא אפס חסדו ואמתתו מאתנו וכמו שהיתה השגחתו הפרטות מחופפת על עדת הנביאים. לפעול על ידם או למענם ובעבורם נסים נגלים יוצאים מהלוך הטבע. כן פועל בכחו זה. גם עבור הצדיקים אשר מקדישים עתותם לעבודת ד׳, ואשר הבינם מדעם ושכלם. לעמוד לשרת לפני ד׳ בקודש, וכן הוא דעת הרשב״א בחי׳ אגדות, מובא בכותב לע״ל פ״ק דחולין. בעובדא דר׳ פנחס בן יאיר שנקרע נהר גינאי ע״י ר״פ בן יאיר, וכ׳ וז״ל ממה שנתפרסם פרסום רב בתורה, גם בספרי התלמוד, שמחויבים להאמין, הוא התחדש אות ופלא לעת צורך לעם כלו ע״י הנביא, או אפילו לאחד מן החסידים. ונמשך הענין מאבות לבנים. עד שתמצא לרבותינו ז״ל. בהרבה מקומות מספרים ג״כ. כמו שקרה לר׳ אליעזר בן הורקנוס וחכמים בתנורו של עכנאי. וענין רבא ורבא (אולי כוונתו לרבה בהך דפרק הפועלים שהזכרנו דאמרו מאן לוכח רבה בר נחמני. ורבא היינו דשלחו לי׳ שלמא מרקיע) וכדומה עכ״ל הרשב״א והנה ראינו בזה שתי שיטות שונות. ואין בידי להכריע. אכן עין בקורת יודע להבחין. ולהכיר מן המאמרים בעצמם, איזהו מהם מוכרחים אנו לקחת על פשוטם, ואיזהו מהם יכולים להתפרש שהיו בחלום ובדמיון.[38]
ועכשיו נביא קטע מאנציקופדיה תלמודית ערך “אגדה:”
דברי אגדה אינם כדברי שמועה ודבר הלכה, אלא כל אחד דורש מה שעלה על לבו כדבר האפשר,ואומדנא הם, לפיכך אין סומכים עליהם רב האי גאון ורב שרירא גאון באוצר הגאונים חגיגה סז-סט וכלל הוא שאין סומכים על אגדה שם סט, ואין למדים מן האגדות ירושלמי פאה ב ד, וחגיגה א ח[39], ואין לך ללמוד ממנה אלא מה שיעלה על הדעת מבוא התלמוד ואין מביאים ראיה מאגדה רב סעדיה גאון ורב האי גאון במלואים לאוצר הגאונים שם עמ’ 65. ועי’ שו”ת חכם צבי סי’ מט, ואין מקשים באגדה שם, תשובות גאונים הרכבי שנג; פתיחה למורה נבוכים. וכן אין למדים הלכה ממדרשי אגדה במקום שחולקים על הירושלמי יעיר אוזן מערכת א אות נד. ועי’ שדי חמד כללי הפוסקים סי’ ב אות ז או על התוספתא שו”ת נודע ביהודה תניינא יו”ד סי’ קסא
במקום שהאגדות והמדרשות אינם מכחישים תלמוד שלנו אלא מוסיפים עליו, יש מי שכתב רבנו תם בספר הישר תריט. ועי’ תוס’ ברכות מח א ד”ה ולית הלכתא שלמדים מהם וסומכים עליהם, והרבה מנהגים בידינו על פיהם ס’ הישר שם [40]אף מהאחרונים כתבו כן כללי גמרא לבעל כנסת הגדולה סי’ ע; פרי חדש או”ח סי’ קכח; שבות יעקב ח”ב קעח; באר יעקב אה”ע קיט
יש מהאחרונים שכתבו לחלק בין אגדות שבתלמוד שלמדים מהן, לאגדות שבמדרשות שלמדים מהן עקרי הד”ט יו”ד סי’ סו; שו”ת באר יעקב אהע”ז סי’ קמט
יש מהאחרונים מהר”ץ חיות בדרכי הוראה ח”ב שהביא ראיות רבות מהראשונים להלכות הנלמדות מדברי אגדה, ורק מהאגדות שדרשו ברבים אין למדים שם ובמאמרו אגרת בקרת ויש מי שדחה דבריו נר מערבי גליון א עמ’ שפג-שפד[41]
ויש מי שכתבו שאפילו כשאין האגדות סותרות התלמוד אין למדים מהם נודע ביהודה שם; חות יאיר סי’ יד
למדים מאגדה מנהג שנהגו ישראל נודע ביהודה שם. ועי’ שו”ת שער אפרים סי’ מז
ליתר ביאור ובשביל מקורות רבים, ראה הקדמה לעין יעקב מהדורת ווילנא וראה ג”כ אנציקופדיה תלמודית ערך "אגדה"
_____________________________________________________________________
[1]יש מקורות שלא לקחת כל מדרש על פשוטו. וכן אף אלו שיש לקחתם על פשוטם, אין צורך לקבלם כדבר ברור אלא יכול להיות דעת יחיד ואומדנא (אא”כ נכתבה בתלמוד, לעומת ספרי מדרש, לדעת קצת גדולי ישראל). לא מצאתי אף מגדולי ישראל שחולק על זה, כ”א שחולקים עד כמה ענין זה
דעת רב האי גאון וסייעתו לקבל דברי אגדה בתלמוד כעיקר, ולעומת זה דעת רמב”ם וסייעתו שאין אגדה עיקר כלל וכלל. דעת מהר”ל מפראג הוא לקבל כל מדרק כעיקר אף שחלקם אינם על פשוטם. אלא שדעת מהר”ל מפראג דעת יחיד הוא מבין גדולי ישראל הגאונים והראשונים
[2] ירושלמי פאה ב ד, וחגיגה א ח
[3]רב האי גאון באוצר הגאונים חגיגה יג. נמצא ג”כ באנסיקלפדיה תלמודית ערך “אגדה”. אוצר הגאונים, סנהדרין קיא ע”ב, אות אלף רנח, עמ’ תקמו-ז.
[4]ספר האשכול הל’ ס”ת
[5]רב האי גאון באוצר הגאונים חגיגה יג. נמצא ג”כ באנסיקלפדיה תלמודית ערך “אגדה”
[6]מבוא לתלמוד (נמצא לפני מס’ ברכות במהדורת ש”ס ווילנא)
[b6] חגיגה יב, א.
[7]אגרות הרמב”ם לר’ פנחס הדיין
[8]שו”ת רא”ש יג, כא
Sermons in English [9]
[10]דבריו מובאים גם בשו”ת חתם סופר סימן יז ספר הויכוח ע’ לב
[11]הקדמת רמב”ם לפרק חלק
[12] ספר האשכל ח”ב ה’ ס”ת
[14] ע”ז ו
[15] שלטי הגבורים ע”ז פ”א, בשם ריא”ז
[16]ויכוח ר’ חיאל מפאריס יו”ל ע”י גרינבוים, תרלג
[17] מגן אבות סי’ א
[18] רד”צ הופמן הקדמה לויקרא, במקור הגרמני הדברים חריפים יותר
[19] רשב”א על מגילה טו,א
[20] בעלי התוס’ עה”ת פ’ בשלח
[21] ראב”ד הלכות תשובה ג ז
[22] דעת רשב”ח המובא ברד”ק ש”א כט
[24] אגרת הרמב”ם בענין תחית המתים
[25] ספר הברית קסא,ב
[26] אבן שלמה להגר”א פ”ח
[27] רב פעלים, רבי אברהם בן הגר”א, הקדמה
[28] צל”ח בהקדמה
[30] שו”ת חו”י סי’ רי
[31] רמב”ן פירוש לשיר השירים ב, עמ’ תעט בהוצ’ מוסד הרב קוק
[32] חידושים על יבמות סא,ב
[33] שו”ת רדב”ז ח”ד רלב
[34] חכמת שלמה על סנהדרין נב,ב
[35] חת”ם סופר אורח חיים א:טז
[36] תוס’ יו”ט על משנה נזיר ה”ה
[37] באר הגולה, באר הששי פ’ טו
[38] מבוא לתלמוד כח
[39] וראה עוד רשב”ם בבא בתרא קל ב ד”ה עד שיאמרו; חידושי הרשב”א מגילה טו א; תוספות יום טוב ברכות ה ד; מגן אברהם סי’ קכח ס”ק כט. ועי’ חות יאיר סי’ רכד
[40] ועי’ תוס’ עבודה זרה לג ב ד”ה כסי, ורא”ש גיטין סוף פ”ד, ובכמה מקומות שהביאו ראיה מדברי אגדה
[41] וראה בהרחבה בנידון בספר מאמר על דרשות חז”ל לרבנו אברהם בן הרמב”ם. וראה עוד בערך הלכה
